ברכה נ' פרייד ים המלח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ובמסגרתו נדחתה תביעתו של התובע לאחר שלא התייצב לדיון שהתקיים ביום 23.5.2012.

התובע ידע על מועד הדיון אולם טען כי במועד הדיון חש שלא בטוב ועל כן לא התייצב. ביום 28.5.2012 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין וטען כי היה במרכז הארץ ולא היה ביכולתו להתייצב לדיון. בקשתו זו נדחתה בשל שהיתה סתמית וללא תצהיר תומך ולא פורט בה מדוע לא התייצב התובע לדיון.

בבקשה נוספת שהגיש התובע ביום 6.6.2012 הוא טען לראשונה שחש שלא בטוב, וכיוון שהוא מתגורר לבדו, לא היה ביכולתו להודיע לבית המשפט. בהחלטתי מיום 7.6.2012 הוריתי לתובע לתמוך בקשתו באישור רפואי.

ביום 13.6.2012 הגיש התובע תצהיר נוסף ושוב טען כי חש שלא בטוב, עד כי לא היה ביכולתו אפילו לצאת מביתו לשם הבאת אישור רפואי.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, נגרמו לה נזקים בשל הצורך בהגעת נציג מצידה מירושלים בשל שהתובע כלל לא טרח להודיע קודם לכן על היעדרותו. לחילופין, עותרת הנתבעת לחייב את התובע בהוצאות כתנאי לביטול פסק הדין.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון האם יש מקום לבטלו מחובת הצדק, או מכוח שיקול אחר ששוקל בית המשפט. לשם בחינת שיקולי הצדק יש לעמוד על טעמי אי-ההתייצבות לצד סיכויי הצלחת המבקש להוכיח עמדתו בבית המשפט, כמו גם שיש לעמוד על תום ליבו של המבקש. לנגד זאת, יש להעמיד את אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, ועל כן שומה על מבקש ביטול פסק הדין להגיש בקשתו במועד הקבוע בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976 [להלן: "התקנות"], דהיינו בתוך 7 ימים ממועד שנודע לו על פסק הדין.

עניינה של התביעה עצמה בתביעתו של התובע לקבלת שכר בגין עבודתו כנותן שירותים עצמאי אצל הנתבעת. לטענת התובע הוא הגיע למלון שבניהולה של הנתבעת, לפי קריאה, והעניק שירותי תיקון סתימה בבריכת המלון, אלא שהנתבעת שילמה לו רק באופן חלקי.

הנתבעת מנגד, טוענת כי שילמה לתובע עבור עבודתו לפי ההתקשרות עימו, ועל פי האישורים, וכי לגבי העבודה לה הוא טוען, הרי שלא נעשתה כל התקשרות מחייבת ובוודאי שאין הוא זכאי לתמורה. נטען על ידי הנתבעת כי התובע נשאל לגבי יכולתו לפתור את הבעיה וסוכם כי ינסה לפתור את הבעיה, ואם יצליח – יקבל תמורה, בעוד שאם לא יצליח, לא ישולם לו כל סכום נוסף מעבר להתקשרות האחרת שהיתה עימו בנושא אחר.

שקלתי את הבקשה.

יש להביע מורת רוח מאי התייצבותו של התובע לדיון. אני מתקשה לקבל שהתובע חש כ"כ שלא בטוב במועד הדיון עד כי לא הצליח אפילו ללכת לרופא וכי אין בידו אפילו תיעוד רפואי למצבו באותו יום הדיון.

יחד עם זאת, בבחינת סיכויי התביעה, אין לומר כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה. לפיכך, ועל מנת שלא לחסום לגמרי את דרכו של התובע להוכיח טיעוניו, ובשים לב להתייצבות הנתבעת, אני מורה כי בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪, יבוטל פסק הדין והתיק ייקבע להוכחות מחדש.

סוף דבר

התובע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 1,000 ₪ לכיסוי הוצאות הנתבעת, וזאת בתוך 30 יום מהיום (ימי הפגרה במניין). המזכירות תודיע לי במועד ביצוע ההפקדה האמורה.

לאחר ביצוע ההפקדה, במועד שקבעתי, יבוטל פסק הדין והתיק ייקבע להוכחות, ובמקביל יועבר הסכום שהופקד לידי הנתבעת, לכיסוי הוצאותיה

היה ולא תבוצע ההפקדה במועד כפי שהוריתי, תבוטל החלטה זו, ופסק הדין יוותר על כנו.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.